ויתר

Hebrew

Root
ו־ת־ר (w-t-r)
1 term

Verb

ויתר / וִתֵּר • (vitér) (pi'el construction)

  1. To give up (on) [with עַל (al) ‘on’]

Conjugation

Conjugation of ויתר / וִתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְוַתֵּר
action noun ויתור / וִתּוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first ויתרתי / וִתַּרְתִּי ויתרנו / וִתַּרְנוּ
second ויתרת / וִתַּרְתָּ ויתרת / וִתַּרְתְּ ויתרתם / וִתַּרְתֶּם ויתרתן / וִתַּרְתֶּן
third ויתר / וִתֵּר ויתרה / וִתְּרָה ויתרו / וִתְּרוּ
present מְוַתֵּר מְוַתֶּרֶת מְוַתְּרִים מְוַתְּרוֹת
future first אֲוַתֵּר נְוַתֵּר
second תְּוַתֵּר תְּוַתְּרִי תְּוַתְּרוּ תְּוַתֵּרְנָה1
third יְוַתֵּר תְּוַתֵּר יְוַתְּרוּ תְּוַתֵּרְנָה1
imperative וַתֵּר וַתְּרִי וַתְּרוּ וַתֵּרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.