טילטל

Hebrew

Root
ט־ל־ט־ל (ṭ-l-ṭ-l)
2 terms

Verb

טילטל / טִלְטֵל • (tiltél) (pi'el construction, passive counterpart טולטל / טֻלְטַל)

  1. to move (an object), to transfer, to toss, to throw, to swing, to shake
  2. (Jewish law) to carry

Conjugation

Conjugation of טילטל / טִלְטֵל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְטַלְטֵל
action noun טילטול / טִלְטוּל
finite forms singular plural
m f m f
past first טילטלתי / טִלְטַלְתִּי טילטלנו / טִלְטַלְנוּ
second טילטלת / טִלְטַלְתָּ טילטלת / טִלְטַלְתְּ טילטלתם / טִלְטַלְתֶּם טילטלתן / טִלְטַלְתֶּן
third טילטל / טִלְטֵל טילטלה / טִלְטְלָה טילטלו / טִלְטְלוּ
present מְטַלְטֵל מְטַלְטֶלֶת מְטַלְטְלִים מְטַלְטְלוֹת
future first אֲטַלְטֵל נְטַלְטֵל
second תְּטַלְטֵל תְּטַלְטְלִי תְּטַלְטְלוּ תְּטַלְטֵלְנָה1
third יְטַלְטֵל תְּטַלְטֵל יְטַלְטְלוּ תְּטַלְטֵלְנָה1
imperative טַלְטֵל טַלְטְלִי טַלְטְלוּ טַלְטֵלְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.