מינה

Hebrew

Root
מ־נ־ה (m-n-h)
4 terms

Verb

מינה / מִנָּה • (miná) (pi'el construction)

  1. to appoint

Conjugation

Conjugation of מינה / מִנָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְמַנּוֹת
action noun מינוי / מִנּוּי
finite forms singular plural
m f m f
past first מיניתי / מִנִּיתִי מינינו / מִנִּינוּ
second מינית / מִנִּיתָ מינית / מִנִּית מיניתם / מִנִּיתֶם מיניתן / מִנִּיתֶן
third מינה / מִנָּה מינתה / מִנְּתָה מינו / מִנּוּ
present מְמַנֶּה מְמַנָּה מְמַנִּים מְמַנּוֹת
future first אֲמַנֶּה נְמַנֶּה
second תְּמַנֶּה תְּמַנִּי תְּמַנּוּ תְּמַנֶּינָה1
third יְמַנֶּה תְּמַנֶּה יְמַנּוּ תְּמַנֶּינָה1
imperative מַנֵּה מַנִּי מַנּוּ מַנֶּינָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.