קיווה

Hebrew

Root
ק־ו־ה (q-w-h)
4 terms

Alternative forms

Verb

קיווה / קִוָּה • (kivá) (pi'el construction, infinitive לְקַוּוֹת, present מְקַוֶּה, future יְקַוֶּה, imperative קַוֵּה)

  1. (transitive) to hope
    קיוויתי לראות אותך. ― kivíti lir'ót 'otákh. ― I hoped to see you.

Conjugation

Conjugation of קיוה / קִוָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְקַוּוֹת
action noun תִּקְוָה
finite forms singular plural
m f m f
past first קיויתי / קִוִּיתִי קיוינו / קִוִּינוּ
second קיוית / קִוִּיתָ קיוית / קִוִּית קיויתם / קִוִּיתֶם קיויתן / קִוִּיתֶן
third קיוה / קִוָּה קיותה / קִוְּתָה קיוו / קִוּוּ
present מְקַוֶּה מְקַוָּה מְקַוִּים מְקַוּוֹת
future first אֲקַוֶּה נְקַוֶּה
second תְּקַוֶּה תְּקַוִּי תְּקַוּוּ תְּקַוֶּינָה1
third יְקַוֶּה תְּקַוֶּה יְקַוּוּ תְּקַוֶּינָה1
imperative קַוֵּה קַוִּי קַוּוּ קַוֶּינָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.