קילל

Hebrew

Root
ק־ל־ל (q-l-l)
11 terms

Verb

קילל / קִלֵּל • (kilél) (pi'el construction)

  1. to curse

Conjugation

Conjugation of קילל / קִלֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְקַלֵּל
action noun —
finite forms singular plural
m f m f
past first קיללתי / קִלַּלְתִּי קיללנו / קִלַּלְנוּ
second קיללת / קִלַּלְתָּ קיללת / קִלַּלְתְּ קיללתם / קִלַּלְתֶּם קיללתן / קִלַּלְתֶּן
third קילל / קִלֵּל קיללה / קִלְּלָה קיללו / קִלְּלוּ
present מְקַלֵּל מְקַלֶּלֶת מְקַלְּלִים מְקַלְּלוֹת
future first אֲקַלֵּל נְקַלֵּל
second תְּקַלֵּל תְּקַלְּלִי תְּקַלְּלוּ תְּקַלֵּלְנָה1
third יְקַלֵּל תְּקַלֵּל יְקַלְּלוּ תְּקַלֵּלְנָה1
imperative קַלֵּל קַלְּלִי קַלְּלוּ קַלֵּלְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.