קינא

See also: קינאָ

Hebrew

Etymology

Root
ק־נ־א (q-n-ʾ)
6 terms

From the root ק־נ־א (q-n-ʾ)

Verb

קינא / קִנֵּא • (kiné) (pi'el construction)

  1. to be jealous, to envy [with בְּ־]
  2. to protect zealously

Conjugation

Conjugation of קינא / קִנֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְקַנֵּא
action noun קינוא / קִנּוּא
finite forms singular plural
m f m f
past first קינאתי / קִנֵּאתִי קינאנו / קִנֵּאנוּ
second קינאת / קִנֵּאתָ קינאת / קִנֵּאת קינאתם / קִנֵּאתֶם קינאתן / קִנֵּאתֶן
third קינא / קִנֵּא קינאה / קִנְּאָה קינאו / קִנְּאוּ
present מְקַנֵּא מְקַנֵּאת מְקַנְּאִים מְקַנְּאוֹת
future first אֲקַנֵּא נְקַנֵּא
second תְּקַנֵּא תְּקַנְּאִי תְּקַנְּאוּ תְּקַנֶּאנָה1
third יְקַנֵּא תְּקַנֵּא יְקַנְּאוּ תְּקַנֶּאנָה1
imperative קַנֵּא קַנְּאִי קַנְּאוּ קַנֶּאנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.