תיחם

Hebrew

Root
ת־ח־ם (t-kh-m)
6 terms

Verb

תיחם / תִּחֵם • (tikhém) (pi'el construction, passive counterpart תוחם / תֻּחַם)

  1. to delimit

Conjugation

Conjugation of תיחם / תִּחֵם (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְתַחֵם
action noun תיחום / תִּחוּם
finite forms singular plural
m f m f
past first תיחמתי / תִּחַמְתִּי תיחמנו / תִּחַמְנוּ
second תיחמת / תִּחַמְתָּ תיחמת / תִּחַמְתְּ תיחמתם / תִּחַמְתֶּם תיחמתן / תִּחַמְתֶּן
third תיחם / תִּחֵם תיחמה / תִּחֲמָה תיחמו / תִּחֲמוּ
present מְתַחֵם מְתַחֶמֶת מְתַחֲמִים מְתַחֲמוֹת
future first אֲתַחֵם נְתַחֵם
second תְּתַחֵם תְּתַחֲמִי תְּתַחֲמוּ תְּתַחֵמְנָה1
third יְתַחֵם תְּתַחֵם יְתַחֲמוּ תְּתַחֵמְנָה1
imperative תַּחֵם תַּחֲמִי תַּחֲמוּ תַּחֵמְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.