בוית

Hebrew

Root
ב־י־ת (b-y-t)
4 terms

Verb

בוית / בֻּיַּת • (buyát) (pu'al construction, active counterpart ביית / בִּיֵּת)

  1. to be domesticated

Conjugation

Conjugation of בוית / בֻּיַּת (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first בויתתי / בֻּיַּתִּי בויתנו / בֻּיַּתְנוּ
second בויתת / בֻּיַּתָּ בויתת / בֻּיַּתְּ בויתתם / בֻּיַּתֶּם בויתתן / בֻּיַּתֶּן
third בוית / בֻּיַּת בויתה / בֻּיְּתָה בויתו / בֻּיְּתוּ
present מבוית / מְבֻיָּת מבויתת / מְבֻיֶּתֶת מבויתים / מְבֻיָּתִים מבויתות / מְבֻיָּתוֹת
future first אבוית / אֲבֻיַּת נבוית / נְבֻיַּת
second תבוית / תְּבֻיַּת תבויתי / תְּבֻיְּתִי תבויתו / תְּבֻיְּתוּ תבויתנה / תְּבֻיַּתְנָה1
third יבוית / יְבֻיַּת תבוית / תְּבֻיַּת יבויתו / יְבֻיְּתוּ תבויתנה / תְּבֻיַּתְנָה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.