פיטר

Hebrew

Root
פ־ט־ר (p-ṭ-r)
13 terms

Etymology

From the root פ־ט־ר (p-T-r), using binyan pi'el.

Verb

פיטר / פִּטֵּר • (pitér) (pi'el construction, passive counterpart פוטר / פֻּטַּר)

  1. (transitive) to fire, lay off, terminate, terminate the employment of

Conjugation

Conjugation of פיטר / פִּטֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְפַטֵּר
action noun פיטור / פִּטּוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first פיטרתי / פִּטַּרְתִּי פיטרנו / פִּטַּרְנוּ
second פיטרת / פִּטַּרְתָּ פיטרת / פִּטַּרְתְּ פיטרתם / פִּטַּרְתֶּם פיטרתן / פִּטַּרְתֶּן
third פיטר / פִּטֵּר פיטרה / פִּטְּרָה פיטרו / פִּטְּרוּ
present מְפַטֵּר מְפַטֶּרֶת מְפַטְּרִים מְפַטְּרוֹת
future first אֲפַטֵּר נְפַטֵּר
second תְּפַטֵּר תְּפַטְּרִי תְּפַטְּרוּ תְּפַטֵּרְנָה1
third יְפַטֵּר תְּפַטֵּר יְפַטְּרוּ תְּפַטֵּרְנָה1
imperative פַּטֵּר פַּטְּרִי פַּטְּרוּ פַּטֵּרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.