שמו

שְׁמוֹ • (sh'mó)

1. singular form of שֵׁם (shém)‎ with third-person masculine singular personal pronoun as possessor.
   • Tanach, Exodus 3:13, with translation of the King James Version:

     מַה שְּׁמוֹ

     má sh'mó

     What is his name

שָׁמוּ • (shámu)

1. Third-person plural past (suffix conjugation) of שָׁם (shám).
   • Maimonides, משנה תורה,‎ ערכים וחרמין chapter 8:

     במה דברים אמורים בשלא שמו ההקדש שלושה מומחין

שָׂמוּ • (sámu)

1. Third-person plural past (suffix conjugation) of שָׂם (sám).
   • Tanach, Genesis 40:15, with Young's Literal Translation:

     כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר

     kí sámu otí babór

     that they have put me in the pit

שָׂמוֹ • (samó)

1. Third-person masculine singular past (suffix conjugation) of שָׂם (sám), with a third-person masculine singular pronoun suffixed as direct object.
   • Tanach, Ezekiel 17:4, with translation of the King James Version:

     בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ

     b'ír rochlím samó

     he set it in a city of merchants

• ומש,‎ ושם,‎ מוש,‎ משו,‎ שום