מת

Inherited from Proto-Semitic *mawut-. Cognate with Arabic مَاتَ (māta), Ge'ez ሞተ (motä), Egyptian mwt, Akkadian 𒈪𒌈 (mītum).

• (Tiberian Hebrew) IPA^(key): /ˈmeːθ/ [ˈmeːθ]
• (Yemenite Hebrew) IPA^(key): /ˈmeθ/ [ˈmeːθ]
• (Iraqi Hebrew) IPA^(key): /ˈmeθ/
• (Sephardi Hebrew) IPA^(key): /ˈmet/
• (Ashkenazi Hebrew) IPA^(key): /ˈmeːs/, /ˈmejs/
• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈmet/

  • Audio:

    (file)

מֵת • (mét) (feminine מֵתָה, masculine plural מֵתִים, feminine plural מֵתוֹת)

1. Dead, having died.
2. (intensifier) very much, completely (as in dead tired).

   אֲנִי עָיֵיף מֵת ― aní ayéf mét ― I'm dead tired

   אֲנִי מֵת לִרְאוֹת אוֹתָהּ הַלַּילָה ― aní mét lir'ót otáh haláyla ― I'm dying to see her tonight

• תחיית המתים / תְּחִיַּת הַמֵּתִים (t'khiyát hametím)

מֵת • (met) (pa'al construction)

1. To die.
2. Masculine singular present participle and present tense of מת (met).
3. To be crazy or mad about something.

   אֲנִי מֵת עַל שׁוֹקוֹלָד ― aní met al shokolád ― I'm mad about chocolate

• נֶהֱרַג (neherág, “to be killed”)
• נִפְטַר (niftár, “to pass away”)
• נִרְצַח (nirtsákh, “to be murdered”)

Borrowed from Hebrew מֵת (mét, “dead person”).

• IPA^(key): /mɛɪ̯s/

מת • (meys) m, plural מתים (meysem)

1. dead body, corpse, cadaver
2. dead person

• ממיתן (meymesn), צעממיתן (tsemeymesn)
• תּחית המתים (tkhiyes hameysem)
• אויפֿשטיין תּחית המתים (oyfshteyn tkhiyes hameysem)
• מחיה מתים זײַן (mekhaye meysem zayn)